כותבת מאמר: מירה מלמוד

בכל העולם אנשים חוגגים חגים לועזיים, אבל במדינה היהודית, ישראל, חוגגים חגים עיבריים לפי לוח השנה העיברי, למרות זאת בישראל יש אחוז מסוים מהאוכלוסייה שכן חוגגים חגים לועזיים. ובכן נישאלת השאלה האם יש לחגוג חגים לועזיים במדינת ישראל.

אנו חייבים להפריד בין כלל מדינת ישראל, לבין קבוצה של אנשים שרוצה לחגוג, בלי זה לא נוכל לענות על השאלה הלא פשוטה הזאת. אז לדעתי התשובה היא לא- מבחינה מדינית, אבל אפשרי באופן פרטי.

ראשית, מבחינה מדינית יש שלוש בעיות עיקריות.

דבר ראשון, ישראל היא מדינה יהודית ולדעתי לא מתאים שהחגים הלועזיים יצוינו באופן רישמי כחלק מהתרבות של מדינת ישראל.

בנוסף לכך כל חג שהוא חלק רשמי מהחוק במדינת ישראל דורש תקציב גדול וחופש מתאים במשק. התקציב שמיועד לאחוז קטן של אזרחי המדינה "הולך לזבל" לאלו שלא משתמשים בו.

דבר שלישי, במצב שיש יותר מידי חגים, יוצא שיש יותר מידי חופשות של חגים שונים, ולפעמים החופש באורך של חודשים שלמים, זה עלול לפגוע בתחומים שונים, כמו זמן חינוך של ילדים בבית הספר שלא יספיקו ללמוד כל מה שצריך.

במדינת ישראל חיים כ-9 מיליון אנשים ולא כולם יהודים, יש דרוזים, מוסלמים, ערבים, נוצריים אבל בשאלה הזאת שוכחים שרוב האוכלוסייה היא יהודית, לא נוצרית, יהודית! זאת אומרת, שגם אם בממשלה יקבעו בחוק את חגיגות החגים הלועזיים, רוב האוכלוסייה לא תחגוג, כי זו לא הדת שלהם. בנוסף, כשחג מצוין בחוק נהוג לתת ימים קבועים של חופש, גם לתת סכום כסף לתשלום חופשה בעבודה, גם חופש בבתי הספר, ואפילו אירועים כמו טקסים או תפילה ברחבי העיר לטובת החג.

ישנם הטוענים שישנן גם בעיות בתחום הדתי. הרב אליעזר מלמד במאמרו הקבוע בעיתון "בשבע" -"האם יהודים יכולים לחגוג חגים של גויים?" טוען כי - "אסור ליהודי לחגוג חגים של דת זרה, וגם כאשר כל החוגגים הם יהודים, והם חוגגים בלי שום סממן דתי, אסור ליהודי לחגוג אותם משום איסור התורה".

ואפשר להוסיף עליו ולהגיד שאנשים שחוגגים חגים לועזיים יכולים לשכנע ילדים שעדיין לא מבינים את ההבדלים בין הדתות השונות לחגוג חגים לועזיים, וזה עלול לגרום להם ל "סלט בראש" ובעיות דתיות.

בכל זאת באותו מאמר הרב אליעזר מחלק את החגים הלועזיים לשלושה סוגים- חגים דתיים, שאותם אסור לחגוג, כדוגמת חג המולד והפסחא של הנוצרים.
אבל חוץ מהסוג הראשון, יש עוד שני סוגים שאותם מותר לחגוג- חגים אזרחיים שבתחילה היו חגים דתיים- שאין ראוי לחגוג אבל גם אין איסור, דוגמה לכך הוא 1 בינואר.
והסוג השלישי הוא חגים אזרחיים מובהקים שמותר לחגוג, ובכללם חג ההודיה בצפון אמריקה, נובי גוד ליוצאי ברית המועצות, וחגי עצמאות של המדינות השונות.

ובכן יש להבדיל בין החגים ולא "להכנס להיסטריה" בגלל חגיגה של חג לועזי שמותר לחגוג מבחינה דתית. גם במאמר של הרב סתיו בעיתון "ישראל היום"- "רבנים משיבים: מותר להשתתף בחגיגות סיום השנה האזרחית?" הוא טוען כי אסור להשתתף במעשים דתיים של החג (לדוגמה בחג המולד- טכסים, או שירה גדולה) או לסימנים הדתיים של החג (לדוגמה: עץ אשוח) אבל מותר להשתתף בדברים שלא קשורים לדת כמו: שוקולד בצורת ארנב בפסחא, קישוטים, או מתנות לילדים בחג.
מכאן נלמד שלא כל חג הוא אסור ולא כל החג כולו הוא אסור.

בישראל עצמה כאשר אין חוק קבוע בממשלה אפשר לחגוג באופן פרטי, בכל 77 שנותיה של מדינת ישראל, התושבים הלא יהודים חגגו את חגיהם הלועזיים. אם בתקופת הסתיו תחפש אירועים באינטרנט, תוכל להתקל בהודעות על נשפים ומסיבות לקראת הלוואיין, ובחורף בערים גדולות כמו תל-אביב וחיפה אפשר לראות בתים מקושטים לחג המולדת או נובי גוד. אנשים קוראים לבני המשפחה שלהם ולחברים הקרובים שלהם וחוגגים יחד בשקט. (או לא בשקט אם זה כבוצה של בני-נוער)

לסיכום, אני ממליצה להשאיר הכל כמו שיש עכשיו. אנשים חוגגים באופן פרטי, ולא מעוגן בחוק. ומבחינה דתית לאלו המודאגים, כדאי ללמוד את ההלכה ולעשות מה שיותר נכון בעיניכם.